המשך מחשבות טובות🙏🌸
תכשיט בהתאמה.
אני מקשיבה לסיפור שלה
ולפעמים מהמפגש נולד תכשיט שעוצב ונוצר רק בשבילה.
]]>אני אוהבת לאוכל עם העיניים ואוכל יפה פותח לי לגמרי את התאבון.
אוהבת מנות קטנות, ממוקדות עם טוויס או בילנגבלינג של טעמים וצבעים.
אוהבת תפריט קצר אבל ממוקד כזה שנכתב עם המון מחשבה,
זה מרגיש לי שמישהו שם במטבח שומע אותי ומבשל רק בשבילי.
מכירות את התחושה?
כזו שהיא כמו כפפה ליד,
אז כזה.
כשאני פוגשת לקוחה ותיקה או חדשה אני שואלת, חוקרת ומציעה לה
תכשיט בהתאמה.
אני מקשיבה לסיפור שלה
ולפעמים מהמפגש נולד תכשיט שעוצב ונוצר רק בשבילה.
חשוב לי החיבור, חשוב שהיא תאהב, שיהיה נוח ויתאים לה בכל מצב
שיראו אותה בנוכחות שלה, תכשיט שיפיץ אור ויהיה WOW
כי תכשיט זה לגמרי מערכת יחסים לטווח ארוך.
אז שנה חדשה זה לגמרי הזדמנות להתחדש ולרענן
ואם את מתלבטת, אני פה בשבילך.
]]>
.לראות דרך נקודות זה להתמקד
לראות את הלבן שבעינים🤩
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
היום זה כבר ממש אסור וקצת בלתי אפשרי
בעצם זה אפשרי לאלו שנמצאים איתנו באותו מרחב
אז היום בערב חג, קצת לפני וגם הרבה אחרי
תסתכלו בלבן שבעינים לאלו שנמצאים קרוב קרוב אליכם ותגידו להם תודה או כל מילה טוב
כי עכשיו יותר מתמיד זה זמן ביחדנס
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
שיהיה לנו חלב ודבש גם בפסח :
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
״יחד - כל הדרך,
יחד - לא אחרת,
יד ביד נושיט לטוב
שעוד יבוא, בוא יבוא.
יחד - כל הדרך,
יחד - לא אחרת,
יחד איש אל איש יפתח
את לבבו.״
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
מוזמנת להפתיע את עצמך ,ככה בשלט רחוק לחבק
כאן בחנות האונלין 🛒
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
Stay at home 🏡 ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
Happy days 🌺🌤
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀
⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀.
.צילום: Anat Orr Kazula
מדגמנת עינים טובות ואוהבות: Noa Lapidot⠀⠀⠀
.שֶׁנִּתְחַמֵּם, שֶׁלּא נִקְפָּא, שֶׁלּא נִשְׁתַּגֵּעַ
פסח ממש מעבר לפינה, אצלי זה מעורר את הצורך לסדר, לנקות ,ולפנות ( גם בראש)
.את מה שכבר לא משרת ובעיקר מעלה אבק
.הראש שלי כעת בעיקר מתנהל כמו מגדל הפקוח בנתב"ג
,המון מילים ותובנות מתכנסות לי במרחב האוירי בראש
מתרוצצות, מחפשות מקום לנחות
.ובאולם היוצאים יש גם המון חלומות ושאיפות שרוצות לצאת לאוויר העולם
מודה שקצת קשה לי עם העצירה, למרות שכולם פה עצרו לרגע ( שנמשך יותר מדי)
.אם כבר ביחד אז שיהיה בתנועה
:אז ניסיתי לסכם לי את השבוע, ככה בקטנה לראות איך היה, סוג של תודה
."והמילה הראשונה שקפצה לי היא : "התחדשות
בהתחלה זה נראה כאילו כלום לא קרה, אבל שיורדים ברזולוציה לרמת היממה
:וואללה עבר פה שבוע מלא בעשייה
.אז הספקתי להפעיל את כישורי הבישול, בקטנה
תודה לרויטל שהניעה בשקט פורמט של עיצוב בשלט רחוק ( ומלא פרגון לעסקים מקומיים ושלחה לי טיפים והמלצות לעיצוב החדר של הדובדובון. ואתמול הגיע משלוח ראשון של מנורה.
.לשמוע את השיעורים של יונית צוק בקבוצה הכי סודית שהתגבשה
לשמוע את השיעורים של יונית צוק בקבוצה הכי סודית שהתגבשה
אבל לפני הכל, אני שומרת על שגרת הבוקר שלי : שולפת תמונה ומסר
?בודקת, שואלת ומבינה איפה ואיך זה פוגש אותי
אז תמונה הרגלים אמרה לי הכי ברור שיש
(אז יצאתי ליישם תנועה (ברדיוס קרוב
ובדרך שמעתי פודקאסט נהדר של כנרת-ביסמוט שאירחו את מתי מריאנסקי שמדבר על להסתכל לשינוי בעיניים
https://www.bismut-yifrah.co.il/post/s1-e22
נאמר שם הדברים כפשוטם – לקבל את השינוי כי הוא כבר פה, קצת כמו עדכון גרסה
.( אולי הכי טובה שלנו)
פברואר, בחוץ שלג. נפגשנו לארוחת בוקר בברלין, היא הגיעה עם חיוך רחב והפעם עם תספורת חדשה. שיק פריזאי מתפזר ממנה לכל עבר. התחבקנו והיא הסדירה נשימה ,כל כך שמחתי לקראתה .עברה שנה מאז הפגישה האחרונה והיא סיפרה על המרוץ המטורף בין בית עבודה וכמה ערמות של עבודה, הפקות ותסריטים מחכים לה. ובעיקר כמה היא זקוקה לחופשה, לשטוף את העיניים מול אגם כחול עם המשפחה.
סיפרתי לה שאני מבינה אותה לגמרי, כמה זה מאתגר לתפוס את כל העולם בשתי ידים. להיות בכל מקום להקשיב לכל דבר, לפעמים אני תוהה לו הייתי דולי ?! אי אי אי איפה את דולי הכבשה כשצריך פה קצת עזרה ? סיפרתי לה שלמזלי, לי יש כיסא מפלט קטן, או סוג של "שביל הבריחה" כמו שריטה שרה ( למרות שאותה היא ממש לא מכירה ). וכשאני רוצה להירגע, אני בוחרת לברוח לעולם שכולו יצירה. אני יורדת לסטודיו, בוחרת, מרכיבה, משחילה, מפרקת, מנסרת, מלחימה, פוצרת, חולמת ויוצרת.
שעיצוב התכשיטים זה המדיטציה שלי, זה הדלק או המצבר שמטעין אותי בהמון אהבה ובעיקר שקט. ג'ולייט חייכה, הסתכלה עלי ואמרה: את יודעת מה החלום שלי , מה ממש בא לי?
שאלתי, מה? בא לי לצאת מהשגרה. ואז היא פשוט תיארה אותה: בצבע, צורה, אורך. אני כבר דימיינתי את התוצאה את השרשרת שהיא חולמת. אמרתי לה שהכי משמח אותי לעשות עבורה משהו תפור לפני מידה, כזה one of a kind וכשחזרתי לארץ כבר ידעתי בדיוק מה. וכעבור שלושה חודשים בפגישה הבאה שלנו הפעם בקאן, היא קיבלה אותה ארוזה עם הקדשה. ומאז הן לא נפרדות . ולשרשרת כמובן קראתי - ג'ולייט.
אני כל כך מבינה את החיפוש אחרי משהו שמותאם לפי מידה, זה הולך איתי יד ביד ובמקרה שלי אפילו צעד אחר צעד. גם אצלי יש המון דברים שתפורים לפי מידה. כדי שיהיה נוח, כדי שיהיה יחודי כדי שיותאם ממש עבורי. לפעמים צריך רק להקשיב לחלומות של אנשים שפוגשים בדרך.
אז אם בא לך להיות קצת כמו ג'ולייט אז תני סימן. אני בטוחה שאת one of a kind ואפשר להיפגש ממש כאן ולא בקאן. ורק תדעו שכוכבים זה ממש לא חייב להיות רק על שטיחים אדומים.
אם בא לכם להיפגש או סתם לעקוב מחכה לכם גם כאן:
https://www.instagram.com/orlyfurman_jewellery/
המשך מחשבות טובות.
אורלי פורמן
]]>
צילום : שרון הורביץ
The Best Is Yet To Come
לפעמים צריך להקשיב לבטן, גם כשהיא מקרקרת.
החלטתי שאני מתמסרת, בודקת ובעיקר מרחיבה את הראיה.
רציתי להרחיב את התמונה - למרות שבינינו, גם מקרוב הראייה זה כבר ממש לא מה שהיה.
וזה פשוט קרה, בעצם קרו מלא דברים ובכל הערוצים.
אבל חכו רגע, אנחנו עוד לא ממש מכירים.
לפני הכל חייבת להכין לי קפה - חזק, חם ודל שומן - כן, ככה אני אוהבת אותו.
אז קחו נייר, עפרון או סתם מחשבה פנויה.
ויש לי רעיון שהוא בעצם קצת כמו ראיון.
סוג כזה של משחק שמחבר אותי תמיד לבסיס,
כמו ששיחקנו כשהיינו ממש קטנים,
עם נייר חלק, או כזה משובץ,
ציירנו טבלה.
בימים שהמקלדת היתה עשר אצבעות והעיפרון היה הכלי הכי פופולרי בסביבה .
?ארץ עיר חי צומח דומם, זוכרי
ארץ – נולדתי כאן גם אם תמיד בא לי לנסוע לשם. אני תמיד רוצה לחזור לכאן ועכשיו.
להתחבר לשורשים, לחברים ולמשפחה והכי לעשייה ולייצירה.
ואצלי הכל מתרחש במקום אחד מופלא ויש לו דלת.
דלת קסמים לעולם שכולו יצירה והשראה - זה הסטודיו שלי.
כשאני יוצרת אני מתנתקת, כלום לא כואב. הבנתי שהיצירה מחזקת אותי, ברמה המוטורית והנפשית. אני לא מתרכזת בכאב.
מרגיש ממש כמו בספא, מסא'ז רפואי לגוף ולנשמה.
עיר -
נפגשנו בפעם הראשונה לפני 15 שנה. בהתחלתה התקשורת לא זרמה, ואז הבנתי שהכל עניין של שפה.
אז למדתי איך לתקשר איתה. בשפה שלה.
ומאז ההתרגשות רק גדלה, והחלטנו שנפגש פעם בשנה.
אפילו מצאנו לנו סיבה, קצת כוכבים ושטיח אדום, ובמילה אחת - פסטיבל
אני וברלין זה כבר מזמן סיפור אהבה, וכל פעם כשאני מגיעה ומריחה אותה משהו אצלי בלב מתרחב, מרגיש לי בית.
ממש כמו: "את מוכרת לי מפעם, אולי מגלגול אחר".
חי -
חתולה אחת, לבנה, ומאוד חכמה. כזו שלא ממש תכננתי להתאהב בה. שנשמה את נשימתה האחרונה ממש לא מזמן. תישאר חייה בתוכי עוד להמון זמן.
צומח –
כל דבר ירוק מעורר בי צמיחה והנעה לפעולה.
וצמיחה תמיד נרשם בכל check list שאני מכינה. מחפשת תמיד השראה, להרחיב את התודעה או פשוט לקחת את הכל לשלב הבא.
דומם –
מתכת מצד אחד וחרוזים מצד שני, זה הדומם הכי חיי שנמצא בחיי.
הצבעים, הטקסטורות, היכולת לקחת חומר גולמי, ולבנות סביבו סיפור שלם.
שיש לו צבע וצורה וכשמישהי עונדת אותו הוא התכשיט הכי חי ונושם.
אז עוד לגימה אחת ודי עד הפעם הבאה.
יאללה, עכשיו תורכם , ספרו לי מי העיר שעושה לכם את זה ?
"הַמַּיִם הָרוֹתְחִים
שֶׁאֲנִי מוֹזֶגֶת מִקֻּמְקוּם קָטָן
הֵם כְּמוֹ מִלִּים טוֹבוֹת"
(שיבטה טויו)
ועד שנפגש שוב, מוזמנים לביקור :
,שלכם
אורלי פורמן
]]>