צילום : שרון הורביץ
The Best Is Yet To Come
לפעמים צריך להקשיב לבטן, גם כשהיא מקרקרת.
החלטתי שאני מתמסרת, בודקת ובעיקר מרחיבה את הראיה.
רציתי להרחיב את התמונה - למרות שבינינו, גם מקרוב הראייה זה כבר ממש לא מה שהיה.
וזה פשוט קרה, בעצם קרו מלא דברים ובכל הערוצים.
אבל חכו רגע, אנחנו עוד לא ממש מכירים.
לפני הכל חייבת להכין לי קפה - חזק, חם ודל שומן - כן, ככה אני אוהבת אותו.
אז קחו נייר, עפרון או סתם מחשבה פנויה.
ויש לי רעיון שהוא בעצם קצת כמו ראיון.
סוג כזה של משחק שמחבר אותי תמיד לבסיס,
כמו ששיחקנו כשהיינו ממש קטנים,
עם נייר חלק, או כזה משובץ,
ציירנו טבלה.
בימים שהמקלדת היתה עשר אצבעות והעיפרון היה הכלי הכי פופולרי בסביבה .
?ארץ עיר חי צומח דומם, זוכרי
ארץ – נולדתי כאן גם אם תמיד בא לי לנסוע לשם. אני תמיד רוצה לחזור לכאן ועכשיו.
להתחבר לשורשים, לחברים ולמשפחה והכי לעשייה ולייצירה.
ואצלי הכל מתרחש במקום אחד מופלא ויש לו דלת.
דלת קסמים לעולם שכולו יצירה והשראה - זה הסטודיו שלי.
כשאני יוצרת אני מתנתקת, כלום לא כואב. הבנתי שהיצירה מחזקת אותי, ברמה המוטורית והנפשית. אני לא מתרכזת בכאב.
מרגיש ממש כמו בספא, מסא'ז רפואי לגוף ולנשמה.
עיר -
נפגשנו בפעם הראשונה לפני 15 שנה. בהתחלתה התקשורת לא זרמה, ואז הבנתי שהכל עניין של שפה.
אז למדתי איך לתקשר איתה. בשפה שלה.
ומאז ההתרגשות רק גדלה, והחלטנו שנפגש פעם בשנה.
אפילו מצאנו לנו סיבה, קצת כוכבים ושטיח אדום, ובמילה אחת - פסטיבל
אני וברלין זה כבר מזמן סיפור אהבה, וכל פעם כשאני מגיעה ומריחה אותה משהו אצלי בלב מתרחב, מרגיש לי בית.
ממש כמו: "את מוכרת לי מפעם, אולי מגלגול אחר".
חי -
חתולה אחת, לבנה, ומאוד חכמה. כזו שלא ממש תכננתי להתאהב בה. שנשמה את נשימתה האחרונה ממש לא מזמן. תישאר חייה בתוכי עוד להמון זמן.
צומח –
כל דבר ירוק מעורר בי צמיחה והנעה לפעולה.
וצמיחה תמיד נרשם בכל check list שאני מכינה. מחפשת תמיד השראה, להרחיב את התודעה או פשוט לקחת את הכל לשלב הבא.
דומם –
מתכת מצד אחד וחרוזים מצד שני, זה הדומם הכי חיי שנמצא בחיי.
הצבעים, הטקסטורות, היכולת לקחת חומר גולמי, ולבנות סביבו סיפור שלם.
שיש לו צבע וצורה וכשמישהי עונדת אותו הוא התכשיט הכי חי ונושם.
- צילום : רוני תורג'מן- לוי
אז עוד לגימה אחת ודי עד הפעם הבאה.
יאללה, עכשיו תורכם , ספרו לי מי העיר שעושה לכם את זה ?
"הַמַּיִם הָרוֹתְחִים
שֶׁאֲנִי מוֹזֶגֶת מִקֻּמְקוּם קָטָן
הֵם כְּמוֹ מִלִּים טוֹבוֹת"
(שיבטה טויו)
ועד שנפגש שוב, מוזמנים לביקור :
,שלכם
אורלי פורמן
השאירי תגובה