פעם היינו שולחים גלויות מחו״ל.
לפני שהיינו שולחים תמונה בוואטסאפ.
לפני שהיינו מעלים סטורי.
לפני שהכול היה מגיע מהר.
היינו בוחרים גלויה קטנה מדוכן ברחוב,
עם תמונה של מקום רחוק.
כותבים מאחור כמה מילים,
דרישת שלום וגעגוע.
עוד חלום שנרקם אצלי הרבה זמן יצא לאורכבר כמה חודשים שאני בונהמארגנת.מדייקתמחברת את כל חלקי הפאזלכדי ליצור את סדנת עוגןסדנה לעיצוב תכשיט אישיזמן עצירה לנשים
צ’וקר, פרינסס או אופרה מי את הערב?
עונת החתונות כבר בפתח.אירועי סוף שנה, או סתם סיבה למסיבה.
את עומדת מול הארון ואומרת:
שמלה – יש, נעלים- יש.אבל משהו חסר לך בלוק.
לפעמים, מה שנראה כמו צירוף מקרים ,הוא בעצם מתנה עטופה
כשאנחנו פותחים את הדלת ליצירתיות, אנחנו פותחים את הדלת לאמונה, לאפשרויות אינסופיות, ולחיים שמחכים שנעז לחיות אותם.. " (ג’וליה קמרון ב“דרך האומן ")
הרבה פעמים כשאני שומעת "וואהו, איך את עושה את זה?", אני מחייכת,אבל בלב הייתי רוצה להראות להן את מה שמתרחש מאחור.מאחורי כל יצירה, כל הצלחה, יש עצירות, מחשבות, קושי, ונשימות קטנות.כמה אני מנסה, מתמידה, ולפעמים גם לא ממש מגיעה. אבל מצד שני, ההתמדה והנחישות, וה"למה" הגדול שלי, הם אלה שגורמים לי להישאר בתנועה.
