פברואר, בחוץ שלג. נפגשנו לארוחת בוקר בברלין, היא הגיעה עם חיוך רחב והפעם עם תספורת חדשה. שיק פריזאי מתפזר ממנה לכל עבר. התחבקנו והיא הסדירה נשימה ,כל כך שמחתי לקראתה .עברה שנה מאז הפגישה האחרונה והיא סיפרה על המרוץ המטורף בין בית עבודה וכמה ערמות של עבודה, הפקות ותסריטים מחכים לה. ובעיקר כמה היא זקוקה לחופשה, לשטוף את העיניים מול אגם כחול עם המשפחה.
סיפרתי לה שאני מבינה אותה לגמרי, כמה זה מאתגר לתפוס את כל העולם בשתי ידים. להיות בכל מקום להקשיב לכל דבר, לפעמים אני תוהה לו הייתי דולי ?! אי אי אי איפה את דולי הכבשה כשצריך פה קצת עזרה ? סיפרתי לה שלמזלי, לי יש כיסא מפלט קטן, או סוג של "שביל הבריחה" כמו שריטה שרה ( למרות שאותה היא ממש לא מכירה ). וכשאני רוצה להירגע, אני בוחרת לברוח לעולם שכולו יצירה. אני יורדת לסטודיו, בוחרת, מרכיבה, משחילה, מפרקת, מנסרת, מלחימה, פוצרת, חולמת ויוצרת.
שעיצוב התכשיטים זה המדיטציה שלי, זה הדלק או המצבר שמטעין אותי בהמון אהבה ובעיקר שקט. ג'ולייט חייכה, הסתכלה עלי ואמרה: את יודעת מה החלום שלי , מה ממש בא לי?
שאלתי, מה? בא לי לצאת מהשגרה. ואז היא פשוט תיארה אותה: בצבע, צורה, אורך. אני כבר דימיינתי את התוצאה את השרשרת שהיא חולמת. אמרתי לה שהכי משמח אותי לעשות עבורה משהו תפור לפני מידה, כזה one of a kind וכשחזרתי לארץ כבר ידעתי בדיוק מה. וכעבור שלושה חודשים בפגישה הבאה שלנו הפעם בקאן, היא קיבלה אותה ארוזה עם הקדשה. ומאז הן לא נפרדות . ולשרשרת כמובן קראתי - ג'ולייט.
אני כל כך מבינה את החיפוש אחרי משהו שמותאם לפי מידה, זה הולך איתי יד ביד ובמקרה שלי אפילו צעד אחר צעד. גם אצלי יש המון דברים שתפורים לפי מידה. כדי שיהיה נוח, כדי שיהיה יחודי כדי שיותאם ממש עבורי. לפעמים צריך רק להקשיב לחלומות של אנשים שפוגשים בדרך.
אז אם בא לך להיות קצת כמו ג'ולייט אז תני סימן. אני בטוחה שאת one of a kind ואפשר להיפגש ממש כאן ולא בקאן. ורק תדעו שכוכבים זה ממש לא חייב להיות רק על שטיחים אדומים.
אם בא לכם להיפגש או סתם לעקוב מחכה לכם גם כאן:
https://www.instagram.com/orlyfurman_jewellery/
המשך מחשבות טובות.
אורלי פורמן
השאירי תגובה