כשהייתי ילדה לא זוכרת שאמרתי או ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.
לא זוכרת אם היו לי חלומות גדולים או חלומות קטנים.
אבל שהייתי כבר די גדולה בעיקר חלמתי לעשות משהו שחשבתי שאני לא יכולה.
אפילו בררתי פרטים בשנקר.
זוכרת שאמרתי לעצמי, וואהו זה בטח יהיה מאתגר וקשה ואיך אוכל עם שתי הידים שהן לא בדיוק בשיא הכוח.
בראש שלי חשבתי וראיתי המון עבודה פיזית עם הידים.
הייתי כבר אחרי תואר ראשון ושני ואמרתי לעצמי, מה נסגר איתך?
עכשיו, עוד 4 שנים?
זה היה נראה לי קצת גדול עלי.
אז עצרתי, לקחתי נשימה וזמן למחשבה.
והבנתי שבעצם אני רוצה לקחת את יכולת עיצוב התכשיטים שלי עוד צעד אחד קדימה.
יצאתי לחפש מקום שידע למקסם את הקושי שלי – הבנתי שאני רוצה ללמוד צורפות.
ומצאתי אותו ממש במרחק נגיעה, מקום שלימים הפך לחברים ומשפחה- אצל יעל שקדי
וככה 7 שנים של לימודי צורפות עם המון טכניקות, חומרים ושיטות עברו בהנאה מרובה.
אבל בעיקר בשבילי זאת היתה תעודת ניצחון של הרוח על החומר.
הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת.
שאני יודעת להגשים חלומות, וחיזקתי לי את היכולת ליצור משהו במו ידי,
אומרת תודה לידים היקרות שלי שלוקחות אותי למסע מופלא כל יום מחדש.
שמראות לי שיש דרך ויש אפשרות.
וכשאני מעצבת תכשיטים, אני תמיד חושבת גם על אותן נשים שקשה להן בידים:
אלו שמתקשות לפתוח או לסגור,
על היכולת לענוד בקלות גם דרך הצוואר,
אלו שאוהבות ארוך או קצר, קל או כבד
חושבת על כל פרט, על הנוחות, על והמשקל.
כי עיצוב תכשיטים זה לגמרי בניה של מערכת יחסים בין התכשיט למי שעונדת אותו.
אז אם את רוצה תכשיט שנעשה במחשבה תחילה, אני כאן
השאירי תגובה