משלוח חינם בקנייה מעל 250 ש"ח

The Winner Takes it All


לפני 25 שנה כשנכנסתי במקרה בפעם הראשונה לחנות מלאה בחרוזים, איבדתי את עצמי שם בין המדפים. החנות הייתה מלאה בחרוזים בצבעים מרגשים.
העזתי ,בחנתי, בחרתי ומילאתי סלסלה במגוון חרוזים וחומרים.
שאלתי קצת איך עושים וקניתי כמה כלים בסיסים.
בערב כשחזרתי הביתה ישבתי ועצבתי לי שרשרת.
הזמן עף ומצאתי את עצמי ערה עד השעות הקטנות.
הבנתי שזה הריפוי והשקט שאני צריכה,
ומאז התחיל סיפור אהבה שלי עם עיצוב תכשיטים.

לפני 7 שנים קפצתי עוד מדרגה ואתגרתי את כפות ידיי - הלכתי ללמוד צורפות.
ומבחינתי ליצור תכשיט מאפס במו ידי יש לזה המון משמעות.
וכשיורם גאון שר "באלה הידיים עוד לא אמרתי די" אני הכי ב high.
לא פעם ניסיתי להסביר את הגיון לאחיין שלי שהיה אז בן 6 ושאל :
"איך בידיים (העקומות) האלה את עושה שרשראות ישרות ? "

בעיניי הגיון או חוסר הגיון הוא הדבר עצמו.
לקחת את החיסרון ולהפוך אותו ליתרון.
איזה קטע שדווקא ילד בן 6, בראיה הכי נקיה יודע להדליק את האור על המיוחד והשונה שבי –
נכון, אני עושה שרשראות ישרות בידיים עקומות.

היצירה שלי היא תחושה של בית עבורי, (סוג מסאג' רפואי לנשמה ).
כי שרשרת היא ביטוי למצב תודעתי, אני מרגישה שליחות בעשייה.
ותמיד עושה (רק) מה שאני אוהבת.
בחירת החומרים, הצבעים, החיבורים, שיהיה קל ולביש.
אני תמיד חושבת על מי שתענוד את השרשרת- אם מתאים לה משהו גס או עדין, נועז או בייסיק.

וכשהשרשרת יושבת בצורה הכי נוכנה,
הכי מתאימה והכי יפה על הלקוחה שלי,
הלב שלי מחייך, מתמלא ונהיה שלם.
ואם הלב שלם זה לא משנה אם הידים עקומות.

השאירי תגובה


שימי לב, התגובות עוברות לאישור לפני פרסומן באתר