הגעתי בבוקר עם חיוך גדול כשהיא איתי,
מונחת על הצוואר.
בחרתי כל אבן וצורה בקפידה והרגשתי שמחה גדולה.
ובאותה נשימה פתאום אומר :
הופה, תתחדשי על השרשרת, יפה איפה קנית ?
אמרתי לו שלא קניתי אלא עשיתי, עיצבתי לבד.
והוא :באמת, בבקשה תעשי לי אחד כזה לאשתי במתנה.
ואני הרגשתי התרגשות גדולה,
כי פתאום הבנתי שבידיים האלה, השבריריות, הכואבות הלא ויזואליות, אלה שאני מסתירה מהעולם
אני מסוגלת לייצר תכשיט שיש לו נוכחות.
וככה התחילה אהבה החדשה שלי לעיצוב תכשיטים, הבנתי שאני מסוגלת
הבנתי שאני יכולה להעביר מסר ביצירה, מסר של אפשרות,
של יצאה מגבולות של מגבלה,
של ריפוי ביצירה בעיקר בשבילי.
הרגשתי מתנה גדולה.
ומאז עבורו מעל 25 שנה וכל פעם שמזמינים ממני תכשיט אני לגמרי מרגישה כמו בפעם הראשונה,
ואומרת תודה.
תודה שיש לי את האומץ,
תודה לכפות הידים האלה שלוקחות אותי בשבילים חדשים כל פעם מחדש
ומאפשרות לי לתת ממני כל פעם, כמו בפעם הראשונה.
השאירי תגובה