פתחתי את תיבת האוצר שלי וזה היה מטורף

עוד חלום שנרקם אצלי הרבה זמן יצא לאור.
כבר כמה חודשים שאני בונה.
מארגנת.מדייקת.
מחברת את כל חלקי הפאזל.
כדי ליצור את סדנת עוגן
סדנה לעיצוב תכשיט אישי.
זמן עצירה לנשים.

נשים שחושבות שהן לא יצירתיות.
נשים שמג׳נגלות בין אלף משימות.
נשים שלפעמים שוכחות את המשימה הכי חשובה
לבחור בעצמן.
לתת לעצמן זמן אוויר.
להתמלא באנרגיה פנימית.
למלא רגע את המיכל שלהן.

וכמו משפט שמל רובינס אמרה פעם ונכנס לי ישר ללב:
“Creativity is a way to exhale.”
יצירתיות היא דרך לנשוף החוצה.
ואתמול ראיתי את זה קורה מול העיניים שלי.
8 נשים נפלאות תפסו מקום סביב השולחן.
עצרו, ונשמו ונתנו לעצמן ערב של חוויה בכל החושים והצבעים.
הן בחרו, חיברו התלבטו שיתפו צחקו.
ועיצבו לעצמן תכשיט אישי.

ואני שיתפתי אותן איך התחלתי לעצב לפני כמעט 30 שנה
עם ידיים מוגבלות בתנועה
אבל עם ראש מלא חלומות
וכוח רצון לכבוש קודם כל
את העולם הפנימי שלי.
ולצאת ממנו אחרת אל העולם.

אתמול הרגשתי שאני באלמנט שלי.
בפורטה שלי.
ב־ X פקטור הזה שעושה את ההבדל.

ראיתי את האור בעיניים שלהן.
את המחשבות שרצות.
את הרגע שבו בחירה קטנה של צבע
פתאום הופכת למשמעות.
והן?
הן היו הכי יצירתיות שיש.
כל אחת עיצבה פיס מטורף.
שרשרת עם נוכחות., סיפור ועומק.
עם משהו ממנה.
ואני עברתי ביניהן.
אחת אחת.
לדייק, עצור, להתלבט יחד.
להחזיק איתן את הרגע הזה שבו משהו נפתח.

אז אם גם אתן מרגישות שאתן ממש צריכות זמן עצירה משובח

כזה שמשלב מחשבה ויצירה,

זמן ביחדנס של חיבור בין נשים, יין ומחשבות

כמו בשרשרת כל חוליה מביאה איתה עומק, יצירה ונוכחות.

תשאירו לי הודעה ואני מגיעה אליכן עם קופסת האוצר שלי.

עכשיו אני הולכת להקשיב לדפיקות ללב שלי ולנשום את אדי הגאווה.